<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כתב הר"י מקורביל ז"ל מצות עשה לגרש האשה בספר כדכתיב כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ערות דבר כגון עוברת על דת משה (ויהודית) מאכילתו דבר שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת. וכן עוברת על דת יהודית (עוברת) [יוצאת] בשוק וראשה פרוע ואפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים. (וכן) [וכת'] הר"ף ז"ל ולדידן שבכא שקורין קופי"א הוי כמו קלתה. אבל מחצר לחצר דרך מבוי מותר. וטווה וורד כנגד פניה ומשחקת עם הבחורים ואומר בתוספתא שצריך התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתן כתובתה. ומתקנת רבינו גרשום ז"ל אינו מוציאה על אלו אלא א"כ (ערות) [עדות] בדבר ואפילו התרו בה לא הפסידה כתובתה.
ונהגו העולם לכתוב י"ב שטין בגט וכת' הרשב"א ז"ל בתשובה אני לא מצאתי בשני התלמודים זכר לזה וטוב לכתוב כן ולחוש למה שהעולם נוהגין. אבל אינו נפסל בזה והעדים יכולין לחתום בשטה י"ב או בשטה אחרת. ע"כ.
וצריך שלא יעברו שתי אותיות מן התיבה חוץ לשטה. והגיה עליו הר"ף ונהגו להקפיד אפילו מאות אחת וכן כתוב בספר רבינו ברוך ע"כ. וצריך שלא יהא שום טשטוש ולכלוך בגט ולא יכתוב על המחק ואם כתב וקיימו כשר בדיעבד. והגיה הר"ף אבל אין נוהגין כן ע"כ. והרמב"ם ז"ל כתב גט שמחק בו אות אחת או תיבה או שתלה בין השטין אם מטופס הגט כשר ואם מן התורף אינו כשר. ואם החזירו ופרש בסוף שאות פלונית על מקום פלונית [תלוייה או על מחק] אפילו מתורף הגט כשר כשאר שטרות. ע"כ.
והמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. והטעם כדי שלא תהא צריכה לקיימו אם יבא הבעל ויערער מפני שאין עדים מצויים [לקיימו] למקום בחוצה לארץ. ואם ערער הבעל והביא ראיה שהוא מזוייף הרי זה בטל. שאין דבריו של אחד נאמנין שאמר בפני נכתב אלא לדחות ערעור הבעל במקום שאין עמו ראיה אבל במקום עדים המכחישין אותו אינו נאמן. ואם מכירין אותו אינו צריך. וכן שנים שהביאו גט ושניהם שלוחין אין צריכין. וכשהשליח מביא גט. יאמר הרי זה גיטיך מפלוני בעליך והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם ובתוך כדי דיבור מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל לזמן מרובה אחר הנתינה אינו מועיל כלום. והגיה הר"ף ז"ל וצריך שיטלנו ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם. אפי' מבית לעליה צריך [שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם] כדפרש ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא (דכירי) [דניידי]. ופי' רת"ם דאנן נמי כבני מחוזא (דכירי) [דניידי] ודמינן להו(א) דאין אנו קבועים (ומיהא) [ומיהו] בגיטין פ' התקבל פי' בתוספות כשהבעל והאשה בעיר שיגרשנה הבעל לעצמו לא על ידי שליח בין בקבלה בין בהולכה משום דאי [הוה] עביד על ידי שליח [הוה] מהימן הבעל לומר בפקדון נתתיו לשליח כדאמר רב הונא פ' התקבל דפסק ר"ח כמותו. [ואע"ג דגבי בני מחוזא מכשיר בפ"ק ע"י שליח אע"ג דשניהם בעיר משום טעמא דניידי מ"מ אנו לא ניידינן כל כך] ואע"ג דפי' ר"ת דהאידנא כולהו ניידי אין לסמוך על זה להקל דאיהו להחמיר אמרה. ויש להזהר שלא לעשות שום שליח כששניהם בעיר אחת כדפרשתי וכן עיקר. ע"כ. ואפי' מבית לעליה צריך (לקרותו) [אמרו] [והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בבית דין.
<h2>דף ג:</h2>
תניא ר' אלעזר אומר אע"פ שאין העדים חתומין בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני עדים כשרים כשר דעדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה דהלכה כר' אלעזר דאמר אין העדים חותמין על השטר אלא מפני תקון העולם וה"מ בגיטין אבל במכר אף עדי חתימה מועילין לבדם בלא עדים בשעת מסירה ואם היה מזוייף מתוכו פסול.
<h2>דף יט.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל אין כותבין את הגט אלא בדבר שרשומו עומד כגון דיו וסיקרא וכיוצא בהן [אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהן] אינו גט כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ואין כותבין לכתחלה. על הכל כותבין את הגט ואפילו על איסור הנאה וכותבין על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בעדי מסירה. כיצד כותב (לה) [אותו] על הנייר מחוק ועל הדפתרא ועל החרס וכיוצא בהן ונותנו לה בפני עדים. עוד כתב ז"ל בתשובה בשם רבו ר' יוסף הלוי ז"ל שאסור לכתוב את הגט בכתיבה אשורית ואמר היאך נשתמש בזה מכתב אלהים ונזמין אותו לבזיון ולא גם בכתיבה ששנו הספרדים מפני שהוא תלוי מאד ואמר שיבא מזה (משמע) [משמעות דלישתמע] תרי לישני בגיטא וזה פוסל אותו אבל יכתוב בכמות זה הכתב שאנו קורין אותו אל מדבדב. פי' מש"ק. כתב הר"י מקורביל ז"ל וכתב (לה) ולא וחקק (לה). מכאן נראה שאם לא נעשית האות כתקנה כגון (הד' או הה') [מדל"ת אות ה"א] או כיוצא בזה אין למחוק קוצו של ה' להיות ד' אבל אם נפל בה דיו אחר שנעשית כתקנה אין לחוש בזה והגיה עליו הר"ף ז"ל ורבינו ברוך ז"ל פסול ליה. וכן נהגו העולם ע"כ.
<h2>דף יט:</h2>
אמר אמימר השנים שנותנין הגט בפניהם צריכין לקרותו. ופר"ש ז"ל שתי פעמים אחת קודם נתינה ואחת לאחר נתינה ואם לא קראוהו קודם הנתינה פסול אבל אם לא קראוהו אחר הנתינה הואיל וקראוהו קודם כשר.
<h2>דף כ.</h2>
והרמב"ן ז"ל כתב כיון שהתקינו חכמים שתתן האשה שכר הגט הרי היא כאומרת לסופר הא לך זוז והקנה הגט לבעלי. לפיכך אינו צריך להיות הקסת והדיו והקולמוס והקלף אלא של סופר והוא מוכר לו באותו זוז עכ"ל.
<h2>דף כ:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל הכותב גט בשבת או ביום הכפורים בשגגה ונתנו לה [הרי זו מגורשת. כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה] אינה מגורשת. שהרי העדים פסולין מן התורה. כתבו בזדון בי"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים בי"ט הרי זה פסול. כתוב בתוספתא בשבת לא מגרשין ולא חולצין ולא מיבמין כולן אסורין גזירה שמא יכתוב. אמנם בפ' הזורק מוכיח שמותר לו לגרש במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם. כך כתב הר"י מקורביל בהלכות י"ט ע"כ [דגרסינן התם] ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדבתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתביה נהלה למחר תקיף ליה עלמא טובא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרו ליה (ניקלה) [ליקניה] ניהלה לההיא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזוק ביה. דתנן נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי היא חזקה והוה ליה גיטה וחצרה באין כאחת ומשום חשש שמא ימות בשבת ולא יכול ליתן הוצרכו להקנות לה בית בשבת. והכותב גט צריך שיכתוב אותו כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל ואם נתן הגט בלא מוקפות גויל אומר ר' יחיאל דאין לפסלו בכך. אך אין האותיות צריכות לזיין. וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה שאין צריכות לזיין ושאין צריך שרטוט ואפילו בכתיבת משק. וגט שכתבו בכל לשון כשר וכן כתוב בתוספתא דגיטין ובבבא בתרא גט שכתוב בחמשה לשונות ועדיו בחמשה לשונות כשר כן הגירסא בספרים שלנו אלא שהרמב"ם ז"ל נראה שגורס כתוב בה' לשונות ועדיו בה' לשונות פסול ודוקא הוא ועדיו בה' לשונות אבל הוא בה' לשונות ועדיו בלשון אחד או בהפך כשר. ע"כ.
<h2>דף כא:</h2>
וכתב ונתן מי שאינו מחוסר מעשה אחר כתיבתו יצא אם מחוסר קציצה ונתינה אחר הכתיבה לפיכך אם כתבו במחובר לקרקע אע"פ שחתמו העדים אחר שתלש ונתנו לה אינו גט. וגם בקציצת קלף יש פוסלין אם צריך למה שקצץ (אף) [אך] אם עשה כדי לנאות הגט כמתעסק הוא וכשר.
ספר כדאמרי' לספור הדברים הוא דאתא כריתות שיהא [ענין] אותו הספר [כתוב] מענין הגירושין והגיה הר"ף ז"ל כדאמרי' לספור הדברים הוא דאתא. וגם דרשו מכאן דבר הכורת בינו לבינה שלא ישים שום תנאי בגט שתהא אגידא ביה כלל אחר נתינת הגט כגון שאמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך לעולם אינה מגורשת. כי עדין רשות הבעל עליה כשאמר לעולם. ע"כ. ושלא ישאר רשות בעלה עליה אחר נתינת הגט.
וכתב לה מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיבה ולא בדבר אחר. ובכלל זה [צריך] שיהיה הקלף והדיו משל בעל. וגם ארז"ל בפ' גט פשוט שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר והעדים מן הדין אלא שהתירו חכמים שתתן האשה שכרם כדי שלא יעגנה. ותקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר (בד"א) [ב"ד] הפקר והבעל יתן לסופר ולעדים ובזה מתקיים ונתן כדאמרי' בגטין פ' שני.
<h2>דף כב:</h2>
והכל כשרין לכתוב הגט אפילו חרש שוטה וקטן אם גדול עומד על גבן ומלמדן. והגיה עליו הר"ף ז"ל זהו לפי שטת (הקונדרס) [הקונטרס]. ולפי שטת רבינו ברוך דפירש לה כר' אלעזר מיהו נראה מתוך דבריו שדעתו שהן פסולין אפלו בגדול עומד על גבן. והוא כתב וכן עיקר. והריא"ף ז"ל כתב והם כשרים ובלבד שישיירו מקום התורף ע"כ וכן נמי פסק הרמב"ם ז"ל הכל כשרין לכתוב את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וגוי ועבד. והטעם לפי שצריך לכתוב לשם [האיש] המגרש [ולשם האשה] המגרשת. וכל אלו עושים לדעתם והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין. והאשה כותבת לבעלה ע"כ.
<h2>דף כג.</h2>
והכל כשרים להביא גט ואפי' אותן נשים שאינן נאמנות לומר מת בעליך ואפילו קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן (וחרש) [ועבד] וגוי וסומא בחוצה לארץ.
<h2>דף כו.</h2>
וצריך לכתוב (שם) [לשם] האיש והאשה ולחתום לשמם. וכתב הרשב"א ז"ל שאין צריך לכתוב שם אביהם בגט דשמו ושמה תנן שם אביהן לא תנן עכ"ל בתשובה.
וצריכין העדים להיות עם הסופר בשעת כתיבת שטה ראשונה וכן השליח להולכה. והרמב"ם ז"ל כתב התירו חכמים ז"ל לסופר שיכתוב טופס הגט ויניח מקום האיש ומקום האשה [ומקום הזמן] ומקום הרי את מותרת לכל אדם כדי שיכתבם לשם האיש המגרש והאשה המתגרשת (לכן) ואח"כ יחתמו העדים לשמם. ע"כ. והבעל התרומה ז"ל כתב [סי' קל"א בפסק סדר הגט] ונראה שאם אין שם (עד) [העדים] בשעת הכתיבה שהוא כשר דלא הצריכו דבר זה. אלא למביא גט ממדינת הים שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכו' ומ"מ טוב הדבר להיות העדים בשעת כתיבה וכן עמא דבר ע"כ.
וצריך שיאמר [הבעל] לסופר ולעדים כתבו וחתמו [הרבה] כמו שתרצו [שיהיו כשרים לדעת חכמי העיר] כי שמא [יכתבו גט כשר] ויאבד ולא ינתן. ויש [בני אדם] רוצים לפסלו שלא כדין מאחר שכשר הוא מן הדין יש לומר עשו עדים שליחותן ואף בזה יש מגמגמים ואומרים [שצריך] לבעל שיצוה על כל גט וגט.
לה שיהא נכתב לשמה. ועוד דרשו ז"ל וכתב לה ולא לה ולחבירתה. שלא יהו שתי נשים מתגרשות בגט אחד.
<h2>דף לד:</h2>
ובעל שיש לו שני שמות וכן האשה שיש לה שתי שמות כתב הרמב"ם ז"ל כשמגרש כותב שמו ושמה שהם רגילין בו וידועים ביותר ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שם שיש לה ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. ואם כתב השם שאין ידועים בו ביותר וכתב כל שם שיש לו פסול. והר"י ז"ל כתב מי שיש לו שני שמות חלוקין ואחד מהן עיקר [וכתב העיקר קודם] ואומר אנא פלוני דמיתקרי פלוני. וכן האשה וה"מ היכא דאיתחזק בתרי שמות חלוקין אבל לא איתחזק בדיעבד כשר. והגיה הר"ף ז"ל ואתחזק בתרי שמות מפורש בתוספות גיטין ובספר רבינו ברוך. ע"כ.
ואין צריך לכתוב יצחק דמתקרי חקין וכן כל כיוצא בזה ומשומד אין צריך לכתוב שם גיות בגט. וכן נמי ביאר הרשב"א ז"ל בתשובה. ואם כתב שם יהודית וכל שם וחניכא שיש לו טוב הדבר מאד כדי לכלול שם הגיות בסתם כי אין להזכיר שם גיות בגט בפירוש. והגיה הר"ף ז"ל אך בשאר גיטין דישראל ששני השמות דיהודית הם אין לכתוב וכל שם [וחניכה] שיש לו אלא אנא פלוני דמתקרי פלוני כדפי' ר"ת בגיטין. ורגילין לכתוב כשהשם השני בלשון עברי דמתקרי וכשהשם השני מלשון לעז המכונה. ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אע"פ שקורין אותו תמיד בשם הראשון מ"מ אותו שם השני (לשנוי) [דשנוי'] הוא עיקר וכותבין אותו קודם, ע"כ.
כתב הרמב"ם ז"ל שנה שמו ושמה ושם עירו [ושם עירה] אע"פ שכתב כל שם שיש לו וכל שם שיש לה אינו גט. תשובת שאלה אל הר"ש ז"ל יוסף ששנה שם אביו בגט שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שהיה אותו יעקב משומד ומת בשמדותו אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו (ו)כן במדינה. ומתקנת רבן גמליאל נהגו לכתוב בגיטין פלוני ב"ר פלוני וכל שם אחרן וחניכא דאית ליה (ולאהיבתי) [ולאבהתי] הגט כשר שלא הצריכו חכמים לחזר אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא על פי עצמו ומפני הרמאין שהיו משנין שמן תקן רבן גמליאל לכתוב כן נמצא שגרש בכל שם שהיה לו ולאביו ואם לא מפני שנשאת האשה ושלא להוציא לעז על (בניהג"ט) [הגט] שלא תצטרך להוציא מזה הואיל ונתייחדה עמו הייתי מסכים לרדות הרשע ולכופו עד שיכתוב לה גט בשם שברור לו ולאביו אבל עתה אין חשבון בדבר לסמוך על הדין ועל דת משה וישראל שהגט כשר ותהא האשה בהיתרא וצורנו יאיר עינינו בתורתו שלמה בר' יצחק ז"ל.
<h2>דף סג:</h2>
והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה אבל מיד שליח בעלה לכתחלה לא תעשה אבל בדיעבד שרי כר' חנינא וכן פסקו רבינו האיי גאון והריא"ף ז"ל כתב שאפילו לכתחלה עושה וז"ל יש לאשה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וקטנה אינה עושה שליח לקבל. ע"כ.
<h2>דף סד.</h2>
והמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. והטעם כדי שלא תהא צריכה לקיימו אם יבא הבעל ויערער מפני שאין עדים מצויים [לקיימו] למקום בחוצה לארץ. ואם ערער הבעל והביא ראיה שהוא מזוייף הרי זה בטל. שאין דבריו של אחד נאמנין שאמר בפני נכתב אלא לדחות ערעור הבעל במקום שאין עמו ראיה אבל במקום עדים המכחישין אותו אינו נאמן. ואם מכירין אותו אינו צריך. וכן שנים שהביאו גט ושניהם שלוחין אין צריכין. וכשהשליח מביא גט. יאמר הרי זה גיטיך מפלוני בעליך והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם ובתוך כדי דיבור מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל לזמן מרובה אחר הנתינה אינו מועיל כלום. והגיה הר"ף ז"ל וצריך שיטלנו ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם. אפי' מבית לעליה צריך [שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם] כדפרש ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא (דכירי) [דניידי]. ופי' רת"ם דאנן נמי כבני מחוזא (דכירי) [דניידי] ודמינן להו(א) דאין אנו קבועים (ומיהא) [ומיהו] בגיטין פ' התקבל פי' בתוספות כשהבעל והאשה בעיר שיגרשנה הבעל לעצמו לא על ידי שליח בין בקבלה בין בהולכה משום דאי [הוה] עביד על ידי שליח [הוה] מהימן הבעל לומר בפקדון נתתיו לשליח כדאמר רב הונא פ' התקבל דפסק ר"ח כמותו. [ואע"ג דגבי בני מחוזא מכשיר בפ"ק ע"י שליח אע"ג דשניהם בעיר משום טעמא דניידי מ"מ אנו לא ניידינן כל כך] ואע"ג דפי' ר"ת דהאידנא כולהו ניידי אין לסמוך על זה להקל דאיהו להחמיר אמרה. ויש להזהר שלא לעשות שום שליח כששניהם בעיר אחת כדפרשתי וכן עיקר. ע"כ. ואפי' מבית לעליה צריך (לקרותו) [אמרו] [והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בבית דין.
<h2>דף סו:</h2>
וכשהעדים חותמין הגט צריכין שלא יהא הסופר אחד מהן דאמרינן התם [חתם] סופר ועד [הגט] פסול וגם [אם] אמר הבעל לשנים אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני לחתום פסול כדאמרינן עד שישמעו קולו לאפוקי ממאן דאמר אומר אמרו כשר. ואע"ג דהוי תרי חומרי דסתרי אהדדי כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך ליזהר משניהם ובשם ה"ר משה ב"ר חנוך ז"ל מצאתי כתוב צריך שיאמר הבעל לסופר לכתוב ולעדים חתומו ואם אין שם אלא הסופר ועד אחד יאמר לסופר כתוב ולעד האחד חתום וחותם הסופר אני פלוני בר' פלוני הסופר עד ועד.
<h2>דף עא.</h2>
וחרש מעיקרו כיון שכנס ברמיזה כך יוציא ברמיזה. ואם נשתתק בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן כותבין גט לאשתו (על) על פי (דמיותו) [רמיזותיו]. ובסירוגין דאמר תרי לאו וחד הן או תרי הן וחד לאו [או] בפירות של ימות חמה לימות הגשמים או להפך. ירושלמי לאו דוקא של הן לבד או של לאו לבד אלא ג' הן וג' לאו ובלבד בסירוגין פי' אומר לו נכתוב גט לאשתך ואמר הן (לאו ואמ') [לאמך והוא אומר] לאו לאשתך הן לבתך לאו לאשתך הן לחמותך לאו.
<h2>דף עב.</h2>
וכשהעדים חותמין הגט צריכין שלא יהא הסופר אחד מהן דאמרינן התם [חתם] סופר ועד [הגט] פסול וגם [אם] אמר הבעל לשנים אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני לחתום פסול כדאמרינן עד שישמעו קולו לאפוקי ממאן דאמר אומר אמרו כשר. ואע"ג דהוי תרי חומרי דסתרי אהדדי כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך ליזהר משניהם ובשם ה"ר משה ב"ר חנוך ז"ל מצאתי כתוב צריך שיאמר הבעל לסופר לכתוב ולעדים חתומו ואם אין שם אלא הסופר ועד אחד יאמר לסופר כתוב ולעד האחד חתום וחותם הסופר אני פלוני בר' פלוני הסופר עד ועד.
ולא ישלח אדם כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פקח. אבל אשה יכולה לעשות שליח [לקבלה] מתוך הכתב.
<h2>דף עז.</h2>
שנינו הזורק גט לאשתו והוא בתוך ביתה או בתוך חצרה מגורשת אבל ברשות הרבים אפילו בתוך ד' אמות אינו מועיל עד שיהיה בידה. והגיה הר"ף ז"ל ומנהג העולם שלא לגרש אשה ליתן לה בתוך ביתה ובתוך חצרה ואפילו לתוך קלתה. ובתוך מלבושיה אומר ר"י דאין לעשות כן. כי לפעמים שבגדיה שאולין ואולי בעלי הבגדים [מקפידים] בזה ואם כן לא הוי גיטא [כיון] דלאו להכי אושלינהו. וטעם זה נמי [שייך גבי] לתוך ביתה או לתוך חצרה לכך נכון לתת הגט תוך ידה ממש ותהיה ידה פתוחה מתחלת נתינה עד גמר נתינה ע"כ.
ונתן בידה מלמד שאינה מתגרשת עד שיתן הגט בידה או ביד שלוחה או (לחבירה) [לחצירה] שהוא כמו בידה. אבל אם הגט מונח על גבי קרקע ואמר לה טלי גיטיך מעל גבי הקרקע הרי זה אינו כלום. וכן אם הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ולקחתו משם אינו כלום. אבל אם הרכין לה גופו או הטה ידו (או) [עד] ששלפה הגט הרי זה גט.
<h2>דף עז:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל הכותב גט בשבת או ביום הכפורים בשגגה ונתנו לה [הרי זו מגורשת. כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה] אינה מגורשת. שהרי העדים פסולין מן התורה. כתבו בזדון בי"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים בי"ט הרי זה פסול. כתוב בתוספתא בשבת לא מגרשין ולא חולצין ולא מיבמין כולן אסורין גזירה שמא יכתוב. אמנם בפ' הזורק מוכיח שמותר לו לגרש במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם. כך כתב הר"י מקורביל בהלכות י"ט ע"כ [דגרסינן התם] ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדבתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתביה נהלה למחר תקיף ליה עלמא טובא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרו ליה (ניקלה) [ליקניה] ניהלה לההיא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזוק ביה. דתנן נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי היא חזקה והוה ליה גיטה וחצרה באין כאחת ומשום חשש שמא ימות בשבת ולא יכול ליתן הוצרכו להקנות לה בית בשבת. והכותב גט צריך שיכתוב אותו כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל ואם נתן הגט בלא מוקפות גויל אומר ר' יחיאל דאין לפסלו בכך. אך אין האותיות צריכות לזיין. וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה שאין צריכות לזיין ושאין צריך שרטוט ואפילו בכתיבת משק. וגט שכתבו בכל לשון כשר וכן כתוב בתוספתא דגיטין ובבבא בתרא גט שכתוב בחמשה לשונות ועדיו בחמשה לשונות כשר כן הגירסא בספרים שלנו אלא שהרמב"ם ז"ל נראה שגורס כתוב בה' לשונות ועדיו בה' לשונות פסול ודוקא הוא ועדיו בה' לשונות אבל הוא בה' לשונות ועדיו בלשון אחד או בהפך כשר. ע"כ.
<h2>דף עח.</h2>
ואינו נותנו לה אלא בתורת גירושין שנאמר ספר כריתות. ונתן בידה משמע שיתן אותו בתורת ספר כריתות אבל אם נתן לה בתורת שטר חוב או מזוזה או כיוצא בו או שנתן בידה והיא ישנה. אע"פ שכשנעורה הרי הוא בידה אינו גט. ואם אמ' לה אחרי כן הרי זה גיטיך הרי זו מגורשת כר' פ' הזורק שהלכה כמותו מחביריו.
המגרש צריך כשיתן הגט לומר הרי זה גיטיך או הא גיטיך וכיוצא בזה ואם נתן לה ולא אמר כלום [הרי זה] פסול. אמנם אם מדבר עמה על עסקי גרושיה [מתחלה] ואחר כך נתן גט בידה [ולא אמר כלום הרי הגט כשר] כר' יוסי דאמר כן בפ"ק דקידושין.
<h2>דף פ.</h2>
כתב הר"י מקורביל ז"ל וצריך לכתוב שם העיר שהסופר והעדים עומדים בשעת הכתיבה כשכותבין למנין שאנו (מונין) [מנין] כאן במקום פלוני וגם מקום דירת האיש והאשה. ועכשיו שאין אנחנו יודעין [עיקר] דירתם כותבין מקום עמידתם בשעת כתיבת הגט. כתב הר"ח ז"ל הרי שכתב בגט או בשטר אחר מתא והוא כפר או מגדול כשר ואין לפסלו בזה. וכן ראיתי מי שנהג בה. כתב הר"י מקורביל ז"ל (ואין כותבין) [כשכותבין] לאיש השולח גט לאשתו שהיא במקום אחר אין כותבין מקום האשה כלל לא בלשון דירה ולא בלשון עמידה (והלידות) [ומקום הלידה] נמנעו מלכתוב לפי שיש טועים בזה.
<h2>דף פב.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל האומר הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט למה הדבר דומה לאומר על מנת שלא תשתי יין לעולם או [שלא תלכי לבית אביך לעולם או] כל ימי חייכי. והרשב"א ז"ל חולק (עליהן) [עליו] בשתיהן בתשובת שאלה אבל אם אמר על מנת שלא תנשאי לפלוני עד שלש שנה. הרי זה גט ולא תנשא לו כל הזמן שהתנה ואם נשאת בטל הגט למפרע זנתה עמו הולד כשר והגט כשר שלא התנה עמה אלא על הנשואין. אמר הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני אם נשאת לו הרי זה גט כשאר כל התנאים אבל אמרו חכמים לא תנשא לו ולא לאחר (לאלו) [לאותו פלוני לא תנשא] שלא יאמרו נשיהם נותנין זה לזה [במתנה] ולאחר לא תנשא שאינו גט אלא בקיום התנאי עברה ונשאת לאותו פלוני לא תצא. נשאת לאחר קודם שתנשא לו בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני. עכ"ל.
<h2>דף פו.</h2>
וצריך שיתן הגט בפני עדים כשרים שנאמר על פי (שנים עדים) [שני עדים או על פי שלשה עדים] יקום דבר ואפילו יהיו אותן החתומים בגט כשרים וכן כתב הרמב"ם ז"ל.
תניא ר' אלעזר אומר אע"פ שאין העדים חתומין בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני עדים כשרים כשר דעדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה דהלכה כר' אלעזר דאמר אין העדים חותמין על השטר אלא מפני תקון העולם וה"מ בגיטין אבל במכר אף עדי חתימה מועילין לבדם בלא עדים בשעת מסירה ואם היה מזוייף מתוכו פסול.
<h2>דף פז.</h2>
לה שיהא נכתב לשמה. ועוד דרשו ז"ל וכתב לה ולא לה ולחבירתה. שלא יהו שתי נשים מתגרשות בגט אחד.
<h2>דף פח:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומר לך ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש כשר. ואם הגוים מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתב הרי זה גט [פסול] ולמה לא בטל גט זה שהרי אנוס הוא [בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל] אין אומרין אנוס אלא למי שנדחק ונלחץ לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע [לבטל מצוה או] לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיותו מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות. ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעה ב"ד של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול. הואיל וישראל אנסוהו ויגמור ויגרש. ואם הגוים אנסוהו שלא כדין אינו גט אע"פ שאמר בגוים רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגוים אנסוהו אינו גט. ע"כ. וצריך שיבטל מודעי פעמים אחת לפני (הנתינה) [הכתיבה] ואחת לאחר (נתינה) [הכתיבה]. וגם צריך שיקראו הגט שתי פעמים אחת לפני הנתינה ואחת לאחר הנתינה.
